בפרשת נוח אנו נפגשים עם אירוע שהשאיר את חותמו על האנושות והוא המבול. כאשר אדם אחד ומשפחתו ניצלו מהמבול-נוח. הצלתו של נוח התבצעה באופן פלאי ע"י תיבה. ויש להבין מה הסיפור הזה, מעבר להיותו סיפור מעניין שהיווה בסיס לשירים וסיפורים רבים והצית את דמיונם של יוצרים רבים ,בא ללמדנו. מקובלנו שתורתנו תורת חיים היא וכל עניין בתורה נושא בחובו לקח לדורות. וא"כ מה המסר שפרשת המבול והצלת נוח ע"י התיבה באה להורות לנו. כמובן ניתן לומר שהמסר הוא שהרשעים יאבדו והצדיקים ינצלו. אך נראה שיש כאן עומק מעבר לזה.
הרב קוק בספרו "מוסר אביך" פרק ב', סעיף א' רואה בתיבת נוח מודל להנהגתו של האדם. כאשר לעיתים, בזמן שבחוץ ישנן סכנות רוחניות שונות המודל הנדרש הוא מודל ההסתגרות כפי שנוח נכנס לתיבה. לאחר מכן כפי שנוח שילח בתחילה את העורב אח"כ את היונה ורק לבסוף הוא בעצמו יצא. יש לשחרר את הכוחות בהדרגה החוצה. "והוא עניין שילוח העורב והיונה שימצא האדם בנפשו דרכים שיוכל לנסות כוחותיו בדבר שלא יהיה חשש הפסד וסכנה כמו נוח ששלח מעופפים שכנפיהם מגינות עליהם ממי המבול..."
שמא ניתן לומר שלא במקרה נמצאת פרשת "נוח" בתחילת זמן חורף. שזהו זמן הלימוד המרכזי בשנה.זמן זה דורש מאיתנו כינוס כוחות והשקעה רבה בתוככי הישיבה פנימה. כך יבנה כל אחד מבני הישיבה כבן תורה אמיתי. ולאחר שנות הבניה יאזין לקריאה "צא מן התיבה" ואז יצא החוצה להפיץ את אור התורה גם במקומות חשוכים.