|
הגמרא בפסחים ס"ח: מתארת את התפריט של סעודת החג של רב יוסף בחג השבועות: "רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא. אמר: אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא" רב יוסף ביקש שיעשו לו עגל שנולד שלישי(ומבאר רש"י שהוא עגל מובחר) "על האש" וכך יחגוג היטב את חג השבועות. והוא מסביר מה המקום לשמחה הגדולה. כיוון שביום זה ניתנה תורה וכל המדרגה והחשיבות שיש לי היא מצד התורה. שהרי לולי מתן תורה יש עוד הרבה יוסף בשוק. רק בזכות התורה קוראים לי רב יוסף. (יתכן שמעבר לכך שהעגל השלישי הוא המובחר רומז רב יוסף למדרש המובא בשבת פ"ח. "בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתנאי לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי" כלומר יבורך ה' שנתן תורה משולשת-תורה נביאים וכתובים, לעם משולש-כוהנים לויים וישראלים, ע"י השלישי-משה שנולד שלישי, ביום תליתאי-היום השלישי לפרישה,בחודש השלישי-סיוון שהוא השלישי לניסן) ויש להבין וכי ניתן לומר שרב יוסף רואה את כל חשיבותו של חג מתן תורה בכך שקוראים לו "רב" האם אין בכך משום גאווה חלילה. על מנת להבין זאת יש להתבונן בגמרא במסכת סוטה מ"ט: שבמבט ראשון נראית תמוהה ביותר "משמת רבי - בטלה ענוה ויראת חטא. אמר ליה רב יוסף לתנא: לא תיתני ענוה, דאיכא אנא" רב יוסף מעיד על עצמו שעדיין ישנה ענווה בעולם. בבחינת יהללך ולא(ואם לא) פיך. איך אפשר להבין את דבריו? אלא צריך לומר שרב יוסף אכן בא ללמד את תלמידיו מהי ענווה,וענווה אמיתית היא להכיר בערך עצמי ולא התבטלות מזוייפת שאינה אמת. ועל כן בחג השבועות שמח רב יוסף ולא מסתיר את שמחתו על כך שזכה להיות אחד מהאמוראים הקדושים. ובזכות התורה הוא לא סתם יוסף אלא רב יוסף. לא כהתנשאות על עמי הארץ אלא בהודאה ובשמחה על שזכה להיות מלומדי התורה. אף אנו שזוכים ללמוד תורה בישיבה צריכים לחוש שמחה גדולה ביום זה על הזכות להיות חלק משלשלת הדורות ועל כך שאנו עוסקים בתורה שמוסיפה זכויות לעם ישראל. ונאחל לעצמנו שתמיד נחוש את החובה והזכות הגדולה להיות חלק מלומדי התורה.
|
